הנחיות עדכניות לטיפול בשלפוחית רגיזה: חשיבות הטיפול המשולב

מחקרים עדכניים מראים כי 80% מהמטופלים עם שלפוחית רגיזה יכולים להשיג שיפור משמעותי באמצעות טיפול משולב של התערבויות התנהגותיות ופרמקולוגיות, אך רק כשליש מהמטופלים מקבלים טיפול אופטימלי.

סקירה בנושא שלפוחית רגיזה, שפורסמה לאחרונה באתר Medscape, מציגה את הגישות הטיפוליות העדכניות ביותר, כולל חידושים בתחום הנוירומודולציה והשלכותיהם הקליניות.

שלפוחית רגיזה (OAB) היא תסמונת קלינית נפוצה המשפיעה משמעותית על איכות החיים של מיליוני אנשים ברחבי העולם. במחקר NOBLE, שבחן מדגם מייצג של האוכלוסיה האמריקאית, נמצא כי 16.5% מהמבוגרים עומדים בקריטריונים לאבחנה של שלפוחית רגיזה. מדובר בבעיה שהשפעתה חורגת מעבר לסימפטומים הפיזיים והשלכותיה מגיעות לתחומי התפקוד החברתי, הרגשי והכלכלי.

שלפוחית רגיזה מאופיינת בתחושת דחיפות פתאומית ובלתי נשלטת להטלת שתן. לעתים קרובות מתלווים אליה תכיפות במתן שתן ונוקטוריה. חשוב להדגיש כי למרות שרבים מהחולים סובלים גם מדליפת שתן הקשורה לדחיפות, זהו אינו סימפטום הכרחי לאבחנה. האגודה הבינלאומית לשליטה על השתן (ICS) מגדירה שלפוחית רגיזה כתסמונת המאופיינת בדחיפות במתן שתן, לרוב מלווה בתכיפות ובנוקטוריה, בהיעדר זיהום או מצב פתולוגי אחר ומרמזת על פעילות יתר של שריר הדטרוזור.

ההשפעה המשמעותית ביותר של שלפוחית רגיזה ניכרת באיכות החיים של המטופלים. מחקרים המשתמשים בשאלון ה-SF-36 מראים כי חולים עם שלפוחית רגיזה מדווחים על פגיעה משמעותית בכל תחומי התפקוד - פיזי, חברתי ורגשי. בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, הציונים נמוכים באופן עקבי, דבר המעיד על הנטל הכבד שהמחלה מטילה על סובליה.

הספרות העדכנית מתעדת כיצד התנהגויות הימנעות של מטופלים עם שלפוחית רגיזה יוצרות מעגל של החמרה קלינית: הגבלת נוזלים מובילה לריכוז שתן גבוה המגביר גירוי שלפוחית, בעוד שהימנעות מפעילות גופנית מחמירה עלייה במשקל ומשפיעה לרעה על תסמיני OAB.

ההיבטים הפסיכולוגיים מתבטאים באופן מדיד - אצל 60% מהמטופלים נמצאו רמות חרדה גבוהות יותר (GAD-7) ו-43% עומדים בקריטריונים לדיכאון קליני - מצבים המשפיעים ישירות על היענות לטיפול ועל תוצאותיו.

ההיבט הכלכלי של שלפוחית רגיזה מדגיש את חשיבות הטיפול היעיל. העלות השנתית המוערכת בארה"ב עומדת על כ-65.9 מיליארד דולר, כאשר עלויות ישירות מגיעות ל-49.1 מיליארד ועלויות עקיפות ל-14.6 מיליארד. המרכיב המשמעותי ביותר בעלויות הישירות קשור לאשפוזים ולביקורים במחלקות לרפואה דחופה עקב סיבוכים כמו זיהומים בדרכי השתן, נפילות ושברים.

האבחון המדויק של שלפוחית רגיזה מחייב תשומת לב קלינית. על פי ההנחיות המעודכנות של האיגוד האורולוגי האמריקאי (AUA) והחברה לאורודינמיקה, רפואת אגן נשית ושחזור אורוגניטלי (SUFU), האבחון מתבסס על אנמנזה מקיפה, בדיקה גופנית ובדיקת שתן. בחולים מורכבים יותר, נדרשות הערכות נוספות כגון תרביות שתן, הערכת שארית שתן לאחר התרוקנות וניטור יומי של מתן השתן באמצעות יומן שתן.

חשוב להדגיש כי אבחון של שלפוחית רגיזה מחייב שלילת מצבים פתולוגיים אחרים. בקרב גברים, יש לשלול הגדלה של הערמונית ואצירת שתן, בעוד שאצל נשים יש לשקול בעיות גינקולוגיות כגון צניחת איברי האגן. בשני המינים, יש לשלול גידולים בשלפוחית השתן וזיהומים בדרכי השתן.

לגבי הטיפול, ההנחיות העדכניות מדגישות את חשיבות הטיפול ההתנהגותי כקו ראשון, הכולל אימון שלפוחית, תרגילי רצפת אגן ושינוי באורח החיים. קו הטיפול השני כולל מתן תרופות אנטיכולינרגיות או אגוניסטים של רצפטור בטא-3 אדרנרגי. המחקרים מראים שטיפול התנהגותי בשילוב עם תרופות יעיל יותר מאשר טיפול תרופתי בלבד.

במקרים עמידים, ניתן לשקול נוירומודולציה באמצעות גרייה של עצב סקרלי או הזרקת רעלן בוטולינום לשלפוחית. הליכים כירורגיים נשמרים למקרים נדירים וקשים במיוחד.