במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Urology, ביקשו החוקרים להשוות את תוצאי היעילות והבטיחות של מירבגרון לעומת וויבגרון, לטיפול בנשים פוסטמנופאוזליות עם שלפוחית רגיזה (overactive bladder – OAB).
עוד בעניין דומה
המחקר הנוכחי בוצע במתכונת פרוספקטיבית וכלל 213 נשים פוסט-מנופאוזליות עם שלפוחית רגיזה נאיבי לטיפול. הנבדקות הוקצו באופן אקראי לטיפול עם מירבגרון (N=97) או וויבגרון (N=102) במינון של 50 מ"ג\יום על פני 12 שבועות. ציון התסמינים של OABי(OAB symptom score – OABSS) ואיכות החיים (quality of life – QOL), הוערכו לפני ו-4 ו-12 שבועות לאחר הטיפול. יומן ריקון (3 ימים) של המטופלים ונפחי שארית שתן לאחר ריקון, הוערכו לפני ו-12 שבועות לאחר הטיפול.
תוצאות המחקר הדגימו כי 12 שבועות לאחר הטיפול ובהשוואה לקו הבסיס, מדד OABSS, מדד QOL, מספר המיקטורציות, אירועי הדחיפות, אירועי בריחת שתן ונפח הריקון ב-24 שעות, השתפרו משמעותית בשתי הקבוצות. לא נמצא הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות בקצב השינוי. לאחר 12 שבועות טיפול, נפח השתן השארי לאחר ריקון, לא היה שונה באופן משמעותי בין שתי הקבוצות. הפסקה בגלל תופעות לוואי נצפתה ב-6.2% מהמטופלים בקבוצת מירבגרון ו-6.8% בקבוצת וויבגרון, ללא הבדל משמעותי בין 2 הקבוצות.
מתוצאות מחקר זה עולה כי בקרב בנשים לאחר גיל המעבר עם OAB נאיבי לטיפול, גם מירבגרון במינון 50 מ"ג וגם וויבגרון במינון 50 מ"ג שיפרו את תסמיני ה-OAB ואת הפרמטרים של יומן ריקון באופן שווה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
