במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Urology ביקשו החוקרים לזהות גורמי סיכון ואת אורך הזמן עד לביצוע הליך חוזר, וזאת לאחר הוצאת אבנים באורטרוסקופיה (ureteroscopy - URS) או לאחר ריסוק אבנים בגלי הלם (shockwave lithotripsy – SWL).
עוד בעניין דומה
במחקר זה התבססו החוקרים על מאגר תביעות גדול (מסד הנתונים המסחרי של IBM MarketScan). המחקר כלל את כלל המטופלים שעברו טיפול לאבנים בדרכי השתן בשיטות URS ו-SWL (מה-1 בינואר 2007 עד ה-31 בדצמבר 2014) הליך חוזר לטיפול באבנים הוגדר ככזה אשר בוצע לאחר תקופת חסד של 90 יום לכל הפחות מביצוע ההליך הראשון. המעקב אחרי הנבדקים נמשך עד ה-31 בדצמבר 2017. בעזרת ניתוחים רב- משתנים (סיכונים פרופורציונליים של Cox), זיהו החוקרים גורמי סיכון בלתי- תלויים לביצוע הליך חוזר. המחקר הנוכחי כלל סך של 189,739 נבדקים אשר עברו פרוצדורת SWL\URS לטיפול באבנים.
תוצאות המחקר הדגימו כי ההיארעות של הליך חוזר ל-100 שנות אדם עמדה על 6.8 ו-4.4, לאחר ביצוע SWL ו-URS, בהתאמה. הזמן החציוני להליך חוזר עמד על 12.5 חודשים עבור SWL ו-14.6 חודשים עבור URS. ניתוח רב-משתני הדגים כי SWL קשור לסיכון מוגבר לצורך בהליך חוזר, וזאת בהשוואה ל-URS (יחס סיכונים: 1.63). שיתוק של שלפוחית השתן, שלפוחית נוירוגנית ומחלת מעי דלקתית נמצאו קשורים אף הם לסיכון מוגבר לצורך בביצוע הליך חוזר (יחס סיכונים: 1.66, 1.40 ו-1.36, בהתאמה).
מתוצאות מחקר זה עולה כי לחולים עם שיתוק שלפוחית השתן ושלפוחית שתן נוירוגנית, סיכון מוגבר באופן משמעותי לצורך בהליך חוזר. בהשוואה ל-URS, ל-SWL סיכון גבוה יותר לצורך בביצוע הליך חוזר. נתונים אלה יכולים לשמש אורולוגים על מנת לזהות ולייעץ למטופלים בסיכון גבוה לגבי הסיכויים לצורך בהליך חוזר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
