Obesity Week

סיקור בלעדי מכנס ההשמנה האמריקאי

מערכת דוקטורס אונלי בסיקור בלעדי לאורך כל ימי הכינוס - דיווחים ופרשנויות מאת מומחים ישראלים שמשתתפים בכנס | הסיקור בתמיכה בלתי תלויה של נובו נורדיסק

עדכונים

ב-2-4 בדצמבר 2021 יתקיים כנס עדכונים מ-2021 Obesity Week

להרשמה, לחץ/י כאן

 

יום שבת, 15:34
ד"ר ג'סיקה זק

לפי ACE guidelinesטיפול בטסטוסטרון תורם לירידה במשקל והפחתת היקף מותניים.במחקר בגרמניה בדקו את השיפור לאורך 12 שנים.
במרכז אורולוגי אחד שבו 476 היפוגונדלים שמנים 281 רצו טיפול בטסטוסטרון נבידו כל שלושה חודשים ו195 סרבו טיפול והם שימשו קונטרול.לא מחקר rct.

שינויים לאורך זמן בין שתי הקבוצות הושוו והותאמו לגיל,משקל, היקף מותניים,סוכר בצום,פרופיל שומנים,לחצי דם ואיכות חיים.
הגברים בטיפול היו צעירים יותר,היקף קטן יותר,שקלו יותר וbmi גבוה יותר ללא הבדל ברמות טסטוסטרון.
אחרי השנה הראשונה של טיפול טסטוסרון ברמה הנורמלית וה
בקבוצה הלא מטופלת ירידה הדרגתית ברמות טסטסוטרון.
בקבוצת טיפול ירידה הדרגתית במשקל כל שנה ובקונטרול עליה הדרגתית במשקל בתחילה מתונה בהמשך פחות מתונה.
כנל לגבי היקף מותניים ירידה מתמשכת כל שנה עוד ירידה במטופלים לעומת הקונטרול עליה כל שנה בהיקף.
לסכום טיפול ממושך בטסטוסטרון בהיפוגונדלים שמנים מפחית משקל היקף מותניים באופן ממושך מתמשך בהשוואה ללא מטופלים שרק מעלים במשקל ובהיקף.
התמותה מכל סיבה הייתה גבוה יותר בקבוצת קונטרול. חושב שאולי מתווך עי הירידה במשקל.לא התייחס לשאר המדדים שאמר שבדקו!

יום שבת, 12:20
ד"ר מאיה איש שלום

בסשון לגבי פעילות גופנית, פעילות גופנית תורמת לירידה במשקל באופן מתון הכוונה לפעילות ארובית בדרגת עצימות בנונית (כגון הליכה מהירה) תורמת בממוצע לירידה במשקל של 2.5קג' בהתערבות של שנוי LIFESTYLE אך זה מהווה כ25% מהירידה במשקל בעקבות ההתערבות. לצורך ירידה במשקל יש צורך בלפחות 150 דקות פעילות גופנית בשבוע. וככל שמתאמנים יותר התרומה תהיה רבה יותר מעל 225 דקות בשבוע יכול להביא לירידה במשקל של 4-5 קג' ב-3 חודשים, אין יתרון לפעילות בעצימות גבוהה יותר רק שהיא מאפשרת להתעמל פחות זמן במשך השבוע למשל מספיק 75 דקות לשבוע. אך השאלה שהמרצים העלו האם הפעילות הזאת לא גורמת לאנשים לזוז פחות במהלך היום כי הם עייפים יותר. לגבי פעילות של תנגודת היא מביאה לפחות ירידה במשקל אבל היא אולי היא גורמת לשמור/עליה קלה במסת שריר ולכן באלו שעוסקים בפעילות של תנגודת לא צריך להעריך רק את את המשקל אלא את הרכב הגוף בנוסף. פעילות של תנגודת כן משפרת מדדים מטבולים. לרב אלו העוסקים בפעילות של תנגודת לא מבצעים אותה מספיק ולכן אולי לא רואים יתרונות ברורים לעומת פעילות ארובית. לשימור משקל יש צורך בפעילות רבה יותר לפחות 200-300 דקות בשבוע של פעילות ארובית בעצימות בנונית. פעילות בעצימות נמוכה גם היא כנראה תורמת לירידה במשקל. אך היקף התרומה שלה עדיין לא ברור.

יום שבת, 10:12
ד"ר עידית דותן

טיפול בסקסנדה במבוגרים עם עליה במשקל אחרי שהגיעו לnadir לאחר ניתוח מעקף קיבה. מטופלים שירדו לפחות 25% מממשקל הגוף ההתחלתי (TBWL), ולאחר מכן עלו לפחות 10% מה TBWL נכללו במחקר. הם הוגרלו ל2 קבוצות – לירגלוטייד או פלאסבו, וטופלו במקביל ע"י דיאטנ.ית יחד עם עידוד לפעילות גופנית למשך שנה.
במחקר השתתפו 132 מטופלים (89 בקבוצת לירגלוטייד ו49 בקבוצת הפלאסבו). בתום שנה, קבוצת הלירגלוטייד ירדה בממוצע סביב 9% ממשקל גופם, בעוד שקבוצת הפלאסבו עלתה קרוב ל2%, למרות טיפול המעטפת לשינוי אורח חיים. מבחינה קטגורית – 69% מקבוצת הלירגלוטייד ירדו 5% ממשקל גופם, 48% ירדו 10% ו24% ירדו 15% ממשקל גופם (בקבוצת הפלאסבו – 5%, 0% ו0% בהתאמה). לא היו הבדלים משמעותיים מבחינת פרופיל השומנים. מבחינת תופעות הלוואי – כצפוי תופעות לוואי GI כגון בחילה, עצירות וכאב בטן היו הנפוצות ביותר, כאשר היו יותר בחילות בקבוצת הלירגלוטייד (משמעותי סטטיסטית), אך היתר ללא הבדל סטטיסטי.
לסיכום – לירגלוטייד 3 מ"ג נראה כפתרון אפשרי לטיפול בחולים שעולים במשקל אחרי ניתוח בריאטרי.

יום ו, 15:02
ד"ר עידית דותן

מחקר הSTEP 8- השווה בין טיפול בלירגלוטייד 3 מ"ג ליום, סמאגלוטייד 2.4 מ"ג שבועי ופלאסבו, למשך 68 שבועות (כולל שלב הטיטרציה).
סמגלוטייד הביא לירידה משמעותית יותר במשקל בהשוואה ללירגלוטייד – 15.8% בממוצע לעומת 6.4% בממוצע (1.9% עם פלאסבו). מבחינה קטגורית – עם סמאגלוטייד – 87% ירידה במשקל של מעל 5%, 71% מעל 10%, 55% מעל 15% ו38% מעל 20%!!! עם לירגלוטייד – 58% ירידה במשקל של מעל 5%, 25% מעל 10%, 12% מעל 15% ו6% מעל 20% ממשקלם.
מבחינת פרמטרים קרדיומטבולים – סמאגלוטייד הביא לירידה משמעותית יותר בCRP, ירידה משמעותית יותר בלחץ דם דיאסטולי, ירידה בHbA1c של 0.2 לעומת 0.1 וירידה משמעותית יותר בהיקף מותן לעומת לירגלוטייד.
מבחינת תופעות לוואי – סה"כ דומה בין הקבוצות וגם לפלאסבו. מעט יותר הפרעות פסיכיאטריות ותגובות במקום ההזרקה עם לירגלוטייד. ללא עליה בממאירויות, היפוגליקמיה או פנקראטיטיס עם סמאגלוטייד, מעט יותר תופעות לוואי הקשורות בכיס מרה עם לירגלוטייד.

יום ו, 15:08
ד"ר מאיה איש שלום (בתגובה)

בהמשך למה שכתבה דר' דותן ההפרעות הפסיכיאטריות היו הפרעות שינה (אינסומניה) היו שכיחות יותר בלרגלוטייד לעומת סמגלוטייד. לא ציינו את מועד ההזרקה של לירגלוטייד וגם לא אם התופעה היתה זמנית

יום ה', 22:45
ד"ר מאיה איש שלום

בסקירה של תוצאות מחקרי STEP 1-4 השפעת סמגלוטייד 2.4 מג' על ירידה במשקל נמשכו 68 שבועות מחקרי STEP 1,3,4 כללו מטופלים ללא סוכרת בעיקר נשים, מחקר STEP 2 כלל מטופלים עם סוכרת ומחצית המטופלים היו גברים. הירידה במשקל הממוצעת במחקרי הSTEP על מטופלים ללא סוכרת בסביבות 16% כאשר 86% מהמטופלים ירדו מעל 5% במשקל, 69% ירדו מעל 10% במשקל 50.5% מעל 15% במשקל, 32% ירדו מעל 20% במשקל. מחקר STEP3 בדק האם שינוי אינטנסיבי בהרגלי חיים מבחינה תזונה וספורט משפר ירידה במשקל – אכן היתה ירידה גדולה יותר במשקל בחודשים הראשונים של המחקר אך בסיומו ב62 שבועות לא היה הבדל לעומת מחקר STEP1 שם לא נעשה שנוי אינטנסיבי בהרגלי חיים. כך ששינוי בהרגלי חיים חשוב לירידה במשקל אך יתכן שמספיק שינוי מתון בשלוב עם סמגלוטייד 2.4 מג'. בSTEP2 שבדק סוכרתיים סוכרתיים התגובה היתה פחות טובה בכ30%- עם ירידה ממוצעת במשקל של 9.6%. כאשר 68% מהמטופלים בסמגלוטייד 2.4 מג' ירדו מעל 5% ממשקלם, 45.6% ירדו מעל 10% ממשקלם, ו25.8% ירדו מעל 15% ממשקם ורק 13% ירדו מעל 20% ממשקלם. לציין שבמחקר זה היתה זרוע גם של סמגלוטייד 1מג' ולא היה הבדל משמעותי מבחינת הורדת A1C בין 2.4 ל1 מג' כן היה הבדל משמעותי במשקל. מטופלים על 1 מג' ירדו בממוצע 7% ממשקלם. לא היה סיגנל להחמרה ברטינופטיה תחת סמגלוטייד, אך מראש נלקחו מטופלים ללא רטינופטיה פעילה. מחר יוצג מחקר הSTEP 5 אשר בחן את השפעת סמגלוטייד 2.4 מג' למשך שנתיים.

יום שבת, 10:32
ד"ר עידית דותן (בתגובה)

בהמשך לסיכום המצוין של ד"ר איש-שלום – מחקר הSTEP5 הוא מחקר של 104 שבועות, שבדק השפעה ארוכת-טווח של סמאגלוטייד 2.4 מ"ג חד-שבועי לעומת פלאסבו על ירידה במשקל ועל פרמטרים קרדיו-מטבולים, כולל מטבוליזם של גלוקוז.
במחקר השתתפו בעיקר נשים (78%), עם גיל ממוצע של 47 שנים, HbA1c בסיס ממוצע של 5.7%, וBMI ממוצע של 38.5 ק"ג/מ2. הירידה במשקל בכלל המשתתפים: 15.2% בקבוצת הסמאגלוטייד לעומת 2.6% בקבוצת הפלאסבו. קטגורית – 77% השילו 5% ומעלה ממשקלם, קרוב ל62% השילו 10% ממשקלם, 52% מעל 15% ממשקלם ו36% השילו מעל 20% ממשקלם (!!!), בקבוצת הסמאגלוטייד (34%, 13.3%, 7% ו2.3% התאמה בקבוצת הפלאסבו). נצפתה הפחתה משמעותית יותר בהיקף המותן, ל"ד סיסטולי ודיאסטולי, HbA1c, גלוקוז ואינסולין בצום, טריגליצרידים וCRP עם סמאגלוטייד לעומת פלאסבו. בנוסף (באופן לא מפתיע), הפחתה משמעותית בכמות החול…

יום ה', 17:56
ד"ר מיכל כשר מירון

מושב פרובוקטיבי ומורכב לגבי האם יש מטבוליק אדפטציה אחרי ירידת משקל והאם מנבא הצלחת דיאטה ואחזקה? אמנם היה דיון בעד ונגד אבל בסוף הסכימו שהשיטות למדידת הרכב גוף אחרי שינויים של ירידת משקל מאוד בעייתיות חלקיות. הירידה בFat free mass לפיה מחשבים מטבוליק אדפטשן, לא משקללת שינויים בתכולת מים ברקמות ובכלל שינויים במסת האיברים השונים שמרכיבים FFM.
קבוצה מקולומביה הראתה שאם מתייחסים להרכב האברים בתוך הFFM לפי MRI משתנה אחרי דיאטה וגם אחרי ניתוח בריאטרי. ואולי השינויים בהוצאה אנרגטית שאנו מודדים קשורים בכלל לשינויים אלה

יום ה', 18:00
לימור בן חיים (בתגובה)

הקבוצה מנורווגיה הראתה שלא נמצא קשר בין שיעור האדפטציה המטבולית ועליה חוזרת במשקל.

יום ה', 18:03
ד"ר דרור דיקר (בתגובה)

הקבוצה מנרווגיה מראה זאת כל שנה בOW. אכן יש בעייתיות להוכיח אדפטציה מטבולית. תלוי למי מאמינים לHall או להם.

יום ה', 18:10
לימור בן חיים (בתגובה)

נכון . החוקרת מנוורגיה אמרה שהממצאים העקריים שלהם אינם שאין אדפצטיה אבל שהרלבנטיות שלה הפרקטית לינוי ירידה במשקל חסרה. כן תשפיע על ירידה קטנה יותר במשקל של 0.5 קג.
קיים חסר בנתונים לגבי FFT והרכב האיברים השונים לפני ואחרי הירידה במשקל. ציינו ש- MRI יכולה להעריך שינויים אילו ושאין נתונים מספקים בעולם ובטח לא של העולם הקליני. מעניין אם הנתונים של הקבוצה של פרופ איריס שי שבצעה MRI על כל איבר אפשרי כולל אפילו הצוואר לפני ואחרי ירידה במשקל יכולים לתרום מידע כזה. צריך תוכנה מיוחדת אבל אולי אפשרי. מעריכה שהם מכירים את הנתונים של פרופ איריס שי אז כנראה שזה לא מספק

יום ה', 15:04
ד"ר עידית דותן

תרופות אנטי-פסיכוטיות רבות (כדוגמאת ריספרידון ואולאנזפין) גורמות לעליה במשקל ולהשמנת יתר, אולם המנגנון לא היה ידוע עד כה. בעבודה שנעשתה במכרסמים, יצרו החוקרים מודל עכבר עם השמנה תלוית ריספרידון (שילבו את התרופה במזון), בדומה לעליה במשקל, שינוי בתפוצת השומן ואי סבילות לגלוקוז הנגרמות ע"י ריספרידון באנשים.
במחקר נמצא כי היפרפאגיה היתה הגורם העיקרי לעליה במשקל, ונגרמה בשל 2 השפעות: ירידה בביטוי הגן לMC4R בנוירוני sim1 בהיפטולמוס (עוד לפני התפתחות השמנת יתר), וכן ירידה בתגובתיות של הרצפטור לגירוי. מעבר לכך, טיפול בסטמלאנוטייד (אגוניסט ספציפי לMC4R), הגן על העכברים מפני התפתחות התסמונת המטבולית הן בשל ריספרידון, והן בשל אולאנזפין, בלי להפחית את האפקט התרפויטי של ריספרידון בשליטה על סימפטומים דמויי סכיזופרניה בעכברים.
לסיכום העליה במשקל הנגרמת ע"י תרופות אנטי-פסיכוטיות מתווכת ע"י MC4R, ויש מקום לבדוק האם טיפול באגוניסט לMC4R עשוי לסייע במניעת העליה במשקל/בירידה במשקל גם באנשים.

יום ה', 07:30
ד"ר מיכל כשר-מירון

מודל של חיה לאכילה רגשית.
בסטרס קיצוני – ידוע שהחיה אינה אוכלת. אך בסטרס בינוני – יש הגברת אכילה.
הקבוצה בודדה קבוצת תאים galanin neurons – קבוצת נוירונים מסוג GABA  בלטרל היפותלמוס. בטכניקות של chemogenetics הראו שהנוירונים הללו מגבירים התנהגות של אכילה ורחרוח poking, אפילו של normal chow. בנוסף השתמשו במספר מודלים התנהגותיים שמשרים סטרס בחיה. בתנאים אלה יש הגברה של פעילות gal neurons.
ניסו לאפיין את המסלולים המולקולריים המופעלים באותם נוירונים בחיות שנחשפו לסטרס קיצוני לעמת סטרס בינוני (בהם gal neur מדוכאים או מאוקטבים בהתאמה) – באמצעות single cell RNA seq – אך לא קבלו הבדלים חד משמעיים בטכניקה זו.
עצם המודל הוא מעניין (!) כיוון שמציע דרך להתחקות אחר מסלול ספיציפי, בידוד אוכלוסית תאים בהיפותלמוס, אשר מתווכת אכילה רגשית מונעת מסטרס או חרדה, בה האכילה מהווה דרך לחזור ל emotional homeostasis

יום ד', 23:05
לימור בן חיים

המושב על השריר יהיה מושב 360. מהיחסים המורכבים של שומן שריר. לשריר כאיבר לטיפול בהשמנה. השמנה סרקופית. הטיפול התזונתי היעודי לסרקופניה. אבחון ומדדי שיפור בטיפול בהשמנה סרקופנית. כלומר פיזיולוג, רופא מומחה להשמנה, תזונאי ופיסיותרפיסט – הפציינט הפעם השריר

יום ד', 22:59
ד"ר עידית דותן

בנוסף להצעתה של לימור בנושא שריר, רעיונות למושבים אפשריים –
פתרונות אפשריים למטופלים שעולים במשקל אחרי ניתוחים בריאטרים
Metabolic adaptation
תרופות בקנה
סוגי תזונה/דיאטות וההשפעה על ירידה במשקל ועל פרמטרים מטבולים
פעילות גופנית כמסייעת לירידה במשקל ולשימורו
טיפול מותאם אישי
מושב של basic science – היו כל מיני

יום ד', 22:54
לימור בן חיים

יש מחקר התערבות קטן אך מעניין מאוד בנשים עם סרטן שד שמבצעות יום לפני הטיפולים ובמהלכם למשך יומיים צמצום קלורי של 700 קלוריות, ונצפה שיפור משמעותי בסבילות לטיפול. הן צריכות להיות במצב תזונתי תקין ו/ או להשלים 200 עד 300 קלוריות בימים שלאחר מכן, בעיקר מחלבון. לכן כל נושא הצומות אינו רק הירידה במשקל/ החסכון הקלורי אלא הבטים מטבוליים תאיים/ צירקדיים ועוד כמו אוטופגיה ואחרים.

יום ד', 22:32
ד"ר מאיה איש שלום

במחקר אחר שבדק בצורה רנדומלית מבוקרת תזונה רגילה, או תזונה עם הפחתה קלורית יומית של 25% או זרוע שלישית של צום לסרוגין כאשר בימי הצום צורכים רק 500 קלוריות בשאר הימים אוכלים כרגיל. לא היה הבדל בירידה במשקל בין 2 זרועות ההתערבות עם ירידה במשקל של סביב 6% ב3 חודשים שהשתמר לחצי שנה. לאחר חצי שנה אפשרו להעלות את הצריכה הקלורית ב-2 הזרועות ואז החלה עליה הדרגתית קלה במשקל ולכן כנראה צריך להמשיך עם הצמצום הקלורי גם בשלב האחזקה. נראה ששתי התערבויות אלו יעילות יותר מTRF להשגת ירידה במשקל.

אך היתרון של TRF שלא מחייב ספירת קלוריות בשעות שאוכלים בנגוד לצום לסרוגין או הגבלה קלורית יומית שכן מחייבים ספירה קלורית.

סגנון תזונה נוסף ששוה בדיקה הוא FASTING MIMICKING DIET. בעצם מקיימים תזונה רגילה ו5 ימים כל חודש אוכלים 1000 קלוריות ביום הראשון ו700 בשאר 4 הימים עם הרכב תזונתי על בסיס צמחים עתיר שומן לא רווי. (44%)במחקר לא גדול רנדומלי ראו שבסגנון תזונה שכזה הירידה במשקל סביב 3.5% ב-3 חודשים אך יש שפור מטבולי ניכר, ואין ירידה במסת השריר. היתה סבילות טובה להתערבות מעט כאבי ראש וחולשה בימי ההגבלה הקלורית שחלפו עם הזמן.

יתכן שFMD משפרת סבילות לכמוטרפיה יעילות של כמוטרפיה פעילות של MS אך יש צורך במחקרים נוספים בנושא בבני אדם כי הנתונים הם ממחקרים פרקלינים במכרסמים.

יום ד', 22:22
ד"ר מאיה איש שלום

במושב של נושא של IF (צום לסרוגין) ו-TRF (אכילה מוגבלת בזמן). לגבי TRF אכילה לא מוגבלת במשך 8 שעות וצום של 16 שעות. מטופלים במרבית המחקרים (תצפיתים וגם רנדומלים) העדיפו לאכול בצהרים ובערב ולדלג על ארוחת בוקר. הירידה במשקל יחסית איטית סביב 3.6% במשך 3 חודשים. עם ירידה במסת השומן גם אובדן מסת שריר כמצופה. באחד המחקרים הרנדומלים נראתה קורלציה בין צום ארוך יותר לירידה גדולה יותר במסת השומן ובפרט בשומן הורסלי. לגבי שפור במדדים מטבולים המחקרים חלוקים בינהם. בחלקם היה שפור ברגישות לאנסולין וגם בלחץ הדם הססטולי. בדרכ הצמצום הקלורי הוא סביב 300 קלוריות ליום. אם מפחיתים את זמן האכילה ל4 או 6 שעות הצמצום הקלורי מגיע לסביב 530 קלוריות ליום. להתערבות אין תופעות לואי משמעותיות ויתרונה שבזמן שאוכלים לא צריך לספור קלוריות או לחשוב על מה שאוכלים. אך חסרונה שיחסית להתערבויות אחרות הירידה במשקל היא איטית.

עלתה שאלה האם יהיה שפור מטבולי אם יאכלו בוקר וצהרים ולא יאכלו בערב אך הדבר קשה להתמדה כי מרבית המטופלים מעדיפים לאכול ארוחת ערב עם משפחתם.

במחקר שבדק את השפעת צמצום חלון הארוחה ל4-6 שעות עדין הירידה במשקל היתה דומה לחלון של 8 שעות אכילה. אך במחקר הזה כן נצפה שפור מטבולי מבחינת שיפור הרגישות לאינסולין. וכן ירידה ברמות isoprostane 8 שהוא מרקר לחמצון חומצות שומן ולעקה חמצונית. לא היה הבדל ברמות TNF ALPHA או IL-6. וכן לא היה הבדל ביעילות הירידה במשקל או בשפור המטבולי בין 4 שעות אכילה ל6 שעות חלון אכילה ביום.

יום ד', 20:15
ד"ר עידית דותן

דגנים מלאים והשפעתם על שומן ויצרלי ושומן תת-עורי – או: למה כולם צריכים לאכול פחמימות מורכבות ולוותר על הפשוטות?!
ידוע ששומן ויצרלי בטני קשור בהשפעות מטבוליות שליליות כמו עמידות לאינסולין, דלקת ודיסליפידמיה, כמו גם כבד שומני, לבלב שומני, מחלות קרדיו-ווסקולריות ועוד. במחקר הנוכחי, בדקו אוכלוסיה של קרוב ל1000 איש (ממחקר הדור השלישי של פרמינגהם) הניזונה בעיקר מדגנים מלאים (=פחמימות מורכבות) לעומת אוכלוסיה הניזונה בעיקר מדגנים מעובדים (=פחמימות פשוטות). השוו את כמות השומן הויצרלי והתת-עורי בבדיקות CT, בהפרש של 6 שנים בין הבדיקות. את התזונה העריכו על פי שאלון מפורט.
לאורך מעקב של כ6 שנים, נצפתה בכל הקבוצה עליה בשומן בטני – תת-עורי וויצרלי. משתתפים שניזונו ביותר דגנים מלאים (הרביע העליון לעומת הרביע התחתון), צברו פחות שומן ויצרלי, ללא הבדל בשומן תת-עורי. לעומתם, מי שהעלה את הצריכה של דגנים מעובדים, צבר יותר שומן ויצרלי וגם יותר שומן תת-עורי.
לסיכום – החלפה של דגנים מעובדים בדגנים מלאים בתזונה, עשויה להפחית הצטברות שומן בטני ויצרלי וכן את ההשפעות השליליות הנגזרות ממנו.

יום ד', 19:23
ד"ר יהודה קמרי

מחקר פרה-קליני פורץ דרך מציג מסלול חדש שמסביר כיצד כבד שומני מוביל להתפתחות יתר לחץ דם בהשמנה. בעבודה קודמת, הודגם שדה-פולריזציה של ממברנת תאי הכבד השומני עקב ירידה ברמת ה-ATP בתא, מובילה לעלייה בהפרשת GABA מתאי הכבד ולהחלשת הפעילות העצבית במסלול האפרנטי (afferent) של עצב ה-VAGUS מהכבד למוח (Cell Rep. 2021). בעבודה הנוכחית, נבדק האם החלשת פעילות עצב ה-VAGUS האפרנטי עקב הפרשת GABA גורמת ליתר לחץ דם. דה-פולריציה של תאי הכבד בעכברים, גרמה לעליית לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי ב-32 ו-28 ממ"כ, בהתאמה, ללא השפעה על הדופק. חיתוך עצב ה-VAGUS האפרנטי בכבד מנע את עליית לחץ הדם בעקבות הדה-פולריזציה. כמו כן, השתקה גנית של האנזיםGABA-Transaminase באמצעות antisense oligonucleotide, בעכברים עם יתר לחץ דם המושרה על ידי אנגיוטנסין-2 ודיאטה עתירת שומן, הפחיתה את הפרשת GABA בכבד והביאה לירידה של 20 ו-14 ממ"כ בלחץ דם הסיסטולי והדיאסטולי, בהתאמה. לסיכום, הפרשה מוגברת של GABA בכבד השומני גורמת ליתר לחץ דם ועיכוב הפרשתו מוריד את לחץ הדם בעכברים שמנים. נדרש המשך מחקר שיפענח כיצד עצב ה-VAGUS האפרנטי בכבד מווסת את לחץ הדם, כנראה דרך השפעה של מערכת העצבים האוטונומית על טונוס כלי הדם.

יום ד', 19:15
ד"ר מאיה איש שלום

הרצאה מעניינת בנושא התפקיד של הוגוס והשפעתו על תאבון/תחושת מלאות. המידע בעיקר מממכרסמים שם נראה ששפעול של אפרנטים וגלים בעקבות אכילה מביא לגרוי של גרעין הגנגליון נודוזה שבהמשך מגרה גרעינים דופמנרגים בסטיראטום שמביא לתחושת REWARD חיובית ושובע. לעומת זאת תחושת מלאות "פיזית" בהכנסת בלון לקיבה בעכברים מותווכת ע"י אפרנטים וגלים דרך DORSAL ROOT GANGLIA. כלומר 2 מערכות מקבילות שונות שמקורן באפרנטים וגלים. הכנסת הבלון לקיבה הפחיתה אכילה אך באבלציה של DORSAL ROOT GANGLIA ההשפעה היתה מופחתת והעכברים אכלו יותר.

יום ד', 18:50
ד"ר עידית דותן

היפראמונמיה אחרי ניתוח מעקף קיבה – סיבוך נדיר שכדאי להכיר. מטא-אנליזה של הספרות הקיימת (מועטה), מסתכמת בממצאים הבאים – גיל ממוצע 45 שנים, מעל 95% נשים. קלינית – שינויים במצב ההכרה, ירידה בהזנה ובצקות ברגלים. רמת אמוניה גבוהה כמובן. הטיפול כלל – לקטולוז, ריפקסימין, ארגינין, קרניטין ואבץ. התמותה היתה מעל 40%, והיתה מגמה לירידה בתמותה במי שטופל בלקטולוז, ולעליה במי שקיבל תזונה פראנטרלית. כיוון שיעילות הטיפול הסטנדרטי בהיפראמונמיה מוטלת בספק, הכותבים ממליצים להקפיד על תזונה עתירת קלוריות שמקורן בשומן ודקסטרוז בתחילה, ורק לאחר מכן להוסיף חלבונים. בנוסף לטיפול תומך וטיפול בזיהום (אם היווה חלק מהטריגר), לעיתים אין ברירה אלא לבצע ניתוח המבטל את מעקף הקיבה (reversal).

יום ג', 22:34
ד"ר ג'סיקה זק

לנשים עם pcos והשמנה יש insulin resistance
וסיכון מוגבר לרמות גבוהות עודפות של טריגליצרידים בכבד.מצב זה פוגע מטבוליזם של חלבונים
וגם אולי מנבא סיכון מוגבר לT2DM. תוספת של
essential amino acid
מפחית טרגיליצרידים בכבד באנשים מעל גיל 65 ובמבוגרים עם כבד אלכוהולי.
במחקר הנדון באו לבדוק תוספת EEA בנערות עםpcos והשמנה.
מספר קטן של בנות קבלו חודש EEA
לא היה שינוי במשקל ולא במסת רזה( נבדק עי Dxa לא נצפה שיפור בIR ולא ברגישות לאינסולין.
נצפתה ירידה בטריגליצרידים
בפלזמה ובכבד{נבדק עי mri} ירידה בast ונטיה לשיפור בטסטוסטרון

יום ג', 22:22
ד"ר מאיה איש שלום

LEAP2 הוא חלבון שמיוצר ע"י הכבד והגג'ונום והוא מהוה אנטוגניסט לגרלין. בעכברות עם KO של LEAP2 בחשיפה לדיאטה עשירה בשומן (אך לא CHOW רגיל) היתה עליה משמעותית במשקל בהשואה לעכברות קונטרול. העליה במשקל היתה קשורה לעליה במסת שומן ומעט גם בLEAN BODY MASS. היתה אכילת יתר, העכברות היו פחות פעילות, וגם היתה ירידה בREE, בנוסף היתה עליה בשומן הכבדי. היתה רגישות יתר להשפעת גרלין במתן חצוני מבחינת עליה בהפרשת הורמון גדילה וגם אקטיבצית יתר של גרעין הARCUATE ע"י גרלין ואקטיבציה גם של OLFACTORY BULB כפי שנראה בעליה ברמות של c-FOS. לציין שבמצבים של השמנה יש ירידה ברמות של גרלין ועליה ברמות של LEAP2. כאשר המרצה העלה השערה שרמות אנסולין גבוהות בהשמנה מדכאות גרלין. אך לא היה לו הסבר פיזיולוגי לתופעה. הוא ציין שבירידה במשקל רמות גרלין עולות.

יום ג', 21:56
ד"ר עידית דותן

האם טיפול משולב באגוניסט לGLP1 ואנלוג לאמילין הוא טיפול אפשרי למטופל עם סכרת סוג 1 והשמנת יתר?
שני תאורי מקרה של מטופלים עם סכרת סוג 1 והשמנת יתר, שלא הצליחו לרדת במשקל למרות שינוי תזונתי ופעילות גופנית סדירה. המטופלים קבלו שילוב של סמגלוטייד 1 מ"ג חד-שבועי ופרמלינטיד לפני ארוחות. התוצאה היתה ירידה משמעותית במשקל (17.9% מהמשקל ההתחלתי עבור המטופלת אחרי חצי שנה, 16% עבור המטופל אחרי 10 חודשים), ירידה של עד 50% במינוני אינסולין ושיפור בHbA1c.

יום ג', 21:34
ד"ר מאיה איש שלום

בהמשך למה שכתבה דר' ליברמן אתמול. נוירוני הPOMC האנורקסיגנים במכרסמים מאוקטבים כבר בציפיה למזון. וקיימת אוכלוסית נוירונים חדשים בגרעיון הarcuate במכרסמים אשר נקראים PNOC והם מאוקטבים ע"י דיאטה עתירה בשומן באופן מיידי ומייצרים תחושת רעב. תורמים להבנה כיצד יש מזונות שמעודדים בעיקר עתירי שומן שמעוררים תחושת רעב מיידית.

יום ג', 21:21
ד"ר בתיה קורנבוים

לי קפלן התחיל את ההרצאה עם סקירת המכשולים להגדרת השמנה כמחלה..החל משנות ה- 80 בהן ההשמנה נחשבה כגורם סיכון למחלות וכלה בתפיסה שהשליטה בהשמנה היא בשליטתינו.
המטרה בטיפול בהשמנה היא לתקן את הפיסיולוגיה הפגומה.
באשר ליעילות הטיפולים התרופתיים, מדדו איזה אחוז של מטופלים הצליחו לרדת יותר מ 20% ממשקלם, בתרופות שונות הערכים היו כ 15-20% מהאנשים ואילו בסמגלוטייד 2.4 ראו ש 36% מהאנשים ירדו יותר מ 20% ממשקלם..כאשר טיפלו בשילובי תרופות 54% מהאנשים ירדו יותר מ 20% ממשקלם..עוד סיבה לשקול שילובי תרופות כשאפשר וצריך..הוא גם דיבר על ירידת intake המזון אחרי intestinal bypass ואח"כ על התאוששות התיאבון, ולכן מציע שילוב טיפול תרופתי עם הטיפול הניתוחי.
ולסיכום; אם אנחנו רוצים לטפל בהשמנה ביעילות צריך להבין למה זו מחלה ולהבדיל אותה מהנטייה התרבותית לרזון..כמו כן צריך להבין את המכשולים לטיפול אפקטיבי ולתקן אותם.
עלינו להבין לעומק את הצרכים והמטרות של אנשים שחיים עם השמנה..
לי קפלן השתמש בשני ביטויים מדליקים ; אמר שצריך לשים דגש על אינטואיציה וצריך ללמד הצלחה.כמו בלחץ דם, סוכרת או היפרליפידמיה. אנחנו לא מצפים משינוי הרגלי חיים שיעשו את כל ההבדל אלא יהיה חלק מטיפול כולל, כך גם בהשמנה; השינוי הזה משפר ומשדרג את התוצאות ביחד עם טיפול תרופתי. אם מכוונים להצלחה המטפל ינסה תרופות שונות, יחליף מה שלא עובד, ישלב מה שכן עד שתהיה הצלחה.

יום ג', 21:02
לימור בן חיים

[20:21, 02/11/2021] לימור בן חיים: שובע ואפלייה מתקנת מין
שובע הוא תוצאה של תהליך פיזיולוגי שמטרתו סיגנל לסיום אכילה.
ירידה בשובע קשורה בעליה בגודל הארוחה, צריכה ביתר של אנרגיה וסיכון לפתח השמנה.
למרות שהשמנה שכיחה יותר בנשים, לא קיים מידע רב על השפעת מין על מדדים ביולוגיים של שובע.
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל 966 משתתפים בטווחי BMI שונים שבצעו מבחן שתייה של מזון נוזלי למדידת נפח מלאות ונפח מקסימלי נסבל וכן צריכה של מזון בופה לאחר צריכה של מזון המבחן.
כצפוי הנשים במחקר היו בעלות BMI גבוה יותר באופן משמעותי בהשוואה לגברים. לאחר תקנון למשתנים שונים מין הנבדקים היה המדד העצמאי היחיד שנבא מלאות, באופן לא מפתיע בקרב נשים נמצאו מדדים ביולוגיים משמעותיים יותר של שובע.
יש לקחת בחשבון מנגנונים פתופיזיולוגיים תלווי מין כאילו. מה שאולי צריך לחשוב עליו בטיפול תלוי מין בהשמנה כמו בשכבר התחלנו לעשות ברפואה מגדרית בתחומי הלב והסרטן
בעיה כמפסיקים לאכול בשמונה. יש מלא זמן לעסוק סיכומים אנקדוטליים משבוע ההשמנה

יום ג', 19:51
לימור בן חיים

איך מדייקים את הטיפול?
אין כרגע שיטה פיזיולוגית מדוייקת לחזות תגובה לטיפולים בהשמנה כמו ניתוחים שונים.
מחקר BARIA בדק 3 מדדים פיזיולוגיים כחוזים תגובה ארוכת טווח לטיפול כירורגי בהשמנה.
ממצאים קודמים כוונו ל- 3 מדידות של תגובה אוטונומית לאכילה ועוד מדידה של מדדים אנטרים שיכולים לצפות ריקון קיבה.
נבדקו 30 מטופלים שעוברים טיפול רפואי (דיאטה דלת שומן) ואילו שעוברים ניתוחים בריאטריים (שרוול, טבעת , מעקף) וכן אנדוסקופיים ביחס למדדים אילו וירידה במשקל במהלך שנה, 5 שנים.
ירידה של 10% ופחות בהליכים כירורגיים ואנדוסקופיים בשנה הוגדרה על פי המחקר כירידה לא משמעותית
על פי תוצאות מדדים אילו רמת הבסיס של מדדי התפקוד האוטונומי והאנטרי היתה קשורה באחוז ירידה במשקל. בנבדקים בהם היתה תגובה בסיסית תקינה של מדדים אילו נצפה אחוז ירידה במשקל הנמוך מ- 10% (הוגדר כלא משמעותי).
האם היגיע הזמן לדייק גם בבחירת המטופלים שלנו בניתוחים (בדומה לפרמטרים איל) ולא רק בחישוב המדוייק של BMI.

מכירים את כלל 3500 הקלוריות?
בבדיקה של הספרים הנמכרים ביותר בנושא ירידה במשקל נמצא כי על אף השיטות והידע המדוייק יותר שקיים בתחום מאזן אנרגיה וירידה במשקל, כלל ה- 3500 הוא ה- BEST SELLER
מכירים , אם לא אז הינה הכלל המנצח: הפחיתו 500 קלוריות מהצריכה היומית שלכם. מה שיצור חוב קלורי שבועי של 3500 קלוריות, חוב השווה לירידה במשקל של 0.5 ק"ג בשבוע , מה ששוה כ- 20 ק"ג בשנה.
הלוואי שהיה כזה פשוט והלוואי שהיה גם נכון.
רקמת השומן לא קוראת את הספרים האילו.
אנחנו נצטרך להתאמץ יותר בטיפול שלנו.

יום ג', 18:00
ד"ר עידית דותן

לורקסרין (אגוניסט סלקטיבי של הרצפטור לסרוטונין 5HTC2) הוצא מהשוק בשל סיכון מוגבר לסרטן, על פי אנליזות ממחקר הקמליה (7.7% סיכון לפתח סרטן עם לורקסרין לעומת 7.1% בקבוצת הפלאסבו, 0.9% סיכון למות מסרטן לעומת 0.6% עם פלאסבו).
מחקר עולם אמיתי בדק את הקשר בין לורקסרין לסרטן בהשוואה לפנטרמין-טופירמאט, וספציפית:
תוצא ראשוני – התפתחות של סרטן כלשהו
תוצאים משניים –
1. התפתחות אחד מ6 סרטנים הבאים – שד, קולון, ריאה, לבלב, ערמונית ועור.
2. התפתחות אחד מ4 הסרטנים הבאים – שד, קולון, ריאה וערמונית.
3. התפתחות סרטן שד.
במחקר הנוכחי – לא נמצא סיכון מוגבר באף אחת מהקבוצות הנ"ל. להדגיש כי האוכלוסיה שונה ממחקר הקמליה, וכמו כן משך הזמן על הטיפול היה קצר יותר בהשוואה למחקר המקורי.

יום ג', 14:50
ד"ר ג'סיקה זק

Bimagrumab (BYM) נוגדן הנקשר ל-activin type 2 receptor ובכך מונע קישור מיוסטטין ואקטיבין הידועים כמדלדלי שריר.
עכברים ko למיוסטטין על תזונה שומנית לא מעלים במשקל ויש רגישות טובה לאינסולין.
במחקר של 16 שבועות במבוגרים סרקופנים עם הליכה איטית הנוגדן שיפר כח גס מהירות הליכה והפחית מסת שומן.
במבוגרים שמנים עם תינגודת לאינסולין מנה אחת של הנוגדן בבדיקה אחרי עשרה שבועות גרמה לירידת מסת שומן7.9%עלית מסה רזה2.7% שיפור קל בa1c.
מחקר phase 2 שנמשך 48 שבועות בדק זריקה חודשית תוך ורידית ב27 מטופלים מול פלצבו 31. ממוצע גיל 60
a1c7-8
bmi33
כולם עם דפיציט קלורי של 500 קלוריות חלבון 1.2 גרם לקג והליכה לכולם.
אלה על טיפול ירדו 5.9 קג בממוצע, בעיקר מסת שומן ועליה של מסת שריר 1.7 קג. ירידה של 9 סמ בהיקף מותניים זה מה שהיה כתוב. ירידה של a1c 0.76.
לא היה שיפור בליפידים
crp דווקא עלה בקבוצת הטיפול (לא ידע לאמר למה)
לפטין il-6 ירדו בקבוצת BYM
אדיפונקטין עלה
hand grip עלה קצת בקבוצת הביקורת אבל לא משמעות סטטיסטית (קבוצת הטיפול יותר נשים וכח גס היה מופחת).
לא היו תופעות לוואי משמעותיות קצת שלשול ו-muscle cramp בקבוצת הBYM.
שאלו אותו למי היה ממליץ אמק למבוגרים סרקופניים סוכרתיים שהם הכי יהנו ואולי גם חולים עם SMA ו-muscle dystrophy שבודקים תרופה זו עליהם.

יום ג', 14:30
ד"ר עידית דותן

הסננת השריר בשומן והשפעותיה השונות:
– במחקר מבריטניה שכלל מעל 20,000 איש, נמצא כי adverse muscle composition (הרכב שריר לא תקין – מסת שריר נמוכה משולבת עם הסננת שומן לתוך השריר) הוא מנבא חזק ולא תלוי לתמותה מכל-גורם (OR – 2.86).
– מחקר קוראני בדק את הקשר בין הצטברות שומן אקטופי בשריר לבין פרמטרים קרדיו-מטבולים והרכב המזון (פחמימות, שומנים וחלבונים). החוקרים מצאו שlean body mass היתה בקורלציה עם צריכת אנרגיה, חלבון ושומן. לעומת זאת, רקמת שומן תוך שרירית היתה קשורה בצריכת פחמימות. כמו כן, רמות HDL נמצאו בקשר הפוך לכמות השומן התוך-שרירי.

יום ג', 14:15
ד"ר מיכל כשר-מרון

מושב לגבי השמנה בקרב מטופלים אונקולוגים
פוקוס לגבי ממאירות שד. מחקרי עבר הראו שהתערבות תזונתית  שהיתה מבוססת על הפחתת צריכת שומן הראתה שיפור ב RELAPSE FREE SURV HR 0.78, מחקר ה WINS. באותו מחקר גם ירדו מעט במשקל ממוצע 2.7 קג. מחקרים עוקבים RCT שניסו לקבל אפקט דומה עם התערבויות תזונתיות אחרות שלא הובילו להשינוי משמעותי במשקל לא הראו השפעה על PFS
מנגד ב RCT שהיתה הצלחה צנועה בירידת משקל, גם אם לא הוגדר כיעד של ההתערבות – כן ראו הבדל ב PFS, מחקר LISA. הוצגו התערבויות מבוססות על פרוטוקול DPP, עם דפיציט קלורי של כ 1000 קלוריות ופעילות גופנית של 150-250 דקות שבועיות – עם הצלחה של ירידת משקלל כ 5% ויותר. ההצלחות הגדולות ביותר היו בפרוטוקולים שכללו MEAL REPLACEMENT (כצפוי). ופעילות גופנית מפוקחת. חשוב רק לזכור שאלה קבוצת מטופלים – לא פשוטים, תחת טיפולים הורמונליים לעיתים. וRETENTION נמוך
הדגש כנראה הוא בהפחתת מסת השומן והרכב גוף – שיפור מסת שריר.
מתיישב עם הנאמר בהרצאה המנגנונית – הקשר בין השמנה וסרטן עובר בעיקר דרך השפעת סיגנלים של אינסולין ולפטין על תאי הגידול – דרך רצפטורים של IGF1  ו רצפטורים של אינסולין, ירידה בפעילות AMPK, וכן ציטוקינים דלקתיים IL6 TNF. כך שבהתערבויות של שינוי תוזנה ופעילות, שמטרתן שיפור תוצאים בחולי סרטן או מניעת סרטן – עלינו לעקוב אחרי ביומרקרים שמשקפים את אותם מסלולים. הראתה מידע של התערבות תזונתית – בשתי הדיאטות הפחיתו משקל ופרופיל סוכר ושומנים משתפר, אבל הפרופיל של היבומרקרים שרלבנטים לסרטן – היה שונה!
ביומרקר נוסף שצויין AXL RECEPTOR – תירוזין קינז רצפטור, מבוטא בגידולים שונים ועובר אקטיבציה תחת רמות גבוהות של לפטין.  (חדש)

יום ג', 13:50
ד"ר יעל סופר

הקשר בין העדר פעילות ומחלות מטבוליות וקרדיווסקולריות מוכר וידוע ולא בכדי הWHO יצא בקריאה למזער את הזמן הלא פעיל. מושב בנושא זה עם כמה הרצאות מעניינות:

סקירה של מחקרים התערבותיים למזער את שעות חוסר התזוזה : SIT STAND DESKS שולחנות מתכווננים הורידו בטווח הקצר ב100 דקות ליום עבודה את זמן הישיבה בטווח הקצר של עד 3 חודשים ושעה בטווח הרחוק יותר.
מאמר שסקר התערבויות להפחתת חוסר פעילות הראה תוצאות מובהקות אך קטנות אם כי ברמה של אוכלוסיה לא בטל בשישים: ירידה במשקל של 0.5 ק"ג ירידה בWC של 0.72 סמ, ירידה בלחץ דם סיסטולי (1 ממכ), ירידה באינסולין בום ועליה בHDL.

מחקרים על אנשים בחלל עוזרים לנו להבין את הפיזיולוגיה והפתולוגיה של חוסר תנועה. ידוע שיש ירידה במסת שריר עם שינוי מעבר מSLOW FIBERS ל- FAST FIBERS שנוטים להתעייף מהר יותר, יש פיברוזיס בשריר עליה באינסולין, טריגליצרידים , וירידה בחימצון חומצות שומן. גם בINDIRECT CALORIMETRY יש פחות שריפת שומן בגוף. כתוצאה מכך שקיעה של שומן אקטופי בשריר לבלב כבד , מח עצם.

אותה קבוצה עשתה ניסוי בכדור הארץ של שכיבה ממושכת כל היממה וחילקה ל3 קבוצות: שוכבים כל היממה, פעילות של RESISTENCE מעל 200 דקות בשבוע+ שכיבה שאר הזמן, קוצה שלישית שוכבים כל הזמן + 240 עד 360 דקות בשבוע של פעילות ארובית וRESISTANCE . המחקר נמשך 52 יום. נצפו ממצאים דומים אחרי שכיבה למה שראו אצל האסטרונאוטים: עליה בטריגליצרדיים ואינסולין וירידה בחימצון חומצות שומן. הפעילות הגופנית הצליחה למתן את זה אבל רק חלקית, לא לנרמל חזרה.

מנגנונים בהם פעילות גופנית מועילה כנגד כבד שומני. לצערי לא הספקתי את כל ההרצאה אבל כמה נקודות מעניינות:
ירידה בליפוגנזה, מעלה הפרשה של חומצות מרה וכולסטרול בצואה, שיפור קטוגנזה.

הרצאה מעניינת על תרמוגנזה בשריר משורטט. מעבדה שבודקת את זה בשריר גסטרוקנמיוס בחולדות בעיקר. יש עליה כתגובה לפעילות ומעניין גם כתגובה לאיום של טורף. מצאו שאקטיבציה של נוירונים מסוג SF1 שנמצאים בVMH VENTRO MEDIAL HYPOTHALAMUS על ידי הזרקה של אגוניסטים למלנוקורטין או על ידי שפעול ישיר בDREAD מעלה את התרמוגנזה בשריר, ככהנ דרך המערכת הסימפטטית.

יום ג', 12:35
ד"ר נעה הדרי

הרצאה מעניינת על העתיד של הטיפול התרופתי, הוצגה התרופה Cagrilintide או בקיצור Cagri – אנאלוג להורמון נוירואנדוקריני של הלבלב הפועל בדרכים הבאות:
1. רגולציה של גלוקוז ע"י העלאת רמת האינסולין והורדת רמת הגלוקגון
2. עיכוב בהתרוקנות הקיבה.
ובאופן כללי מאותת על שובע ובעל פוטנציאל השפעה על התנגודת ללפטין.
בהשוואה ראשונה הוצגו Cagri 4.5mg מול semaglutide 2.4 mg מול פלסיבו. סה"כ ירידה ממוצעת באחוזים מהמשקל ההתחלתי לאחר 26 שבועות היתה:
כ-10% לCagri
כ-9% לsemaglutide
וכ-2% לפלסיבו.
לבסוף הוצגו תוצאות המחקר (ב phase 1 b) אשר השווה טיפול ב-semaglutide 2.4mg לבד לעומת שילוב של cagri 4.5mg עם semaglutide 2.4mg באופן randomized double blinded single center.
התוצאות מאוד מעודדות לקראת טיפולים נוספים ובעלי אחוזי ירידה מרשימים יותר בעתיד: במחקר השתתפו 95 גברים ונשים, בגילאים 18-55 עם bmi בין 27 ל-39.9. שינוי ממוצע באחוזים מהמשקל ההתחלתי:
Semaglutide 2
4 mg בלבד:
8%
Combination semaglutide 2
4 mg and cagri 4.5 mg:
15.4%
תופעות לוואי של cagri 4.5 mg:
לא שונות בחומרתן ובמהותן מתופעות הלוואי של semaglutide 2.4 mg
הנפוצות ביותר:
תגובה באזור ההזרקה, בחילה, הקאות.
לאורך כל המחקר ובכל המינונים הטיפול היה בטוח ונסבל מבחינת תופעות הלוואי.
השילוב בין התרופות הוכח כיעיל יותר לשלב זה והציג ירידה ממוצעת גדולה יותר מהמשקל ההתחלתי.
בנוסף המרצה ביקשה לציין כי הירידה במשקל במהלך שלבי המחקר הללו לא הגיע לשלב הפלאטו, לא בsemaglutide לבד ולא בשילוב שתי התרופות ולכן כמובן יש עוד מחקר שצריך להתבצע במעקב ארוך יותר.
נראה שיש למה לחכות.

יום ב', 22:30
ד"ר עידית דותן

מחקר רטרוספקטיבי מאוסטרליה בדק שימוש בסמגלוטייד במטופלים אחרי ניתוח בריאטרי עם תגובה חלקית לניתוח או עליה במשקל אחרי שיא הירידה מעבר לשנה הראשונה. מטופלים אחרי ניתוח טבעת/שרוול/מעקף קיבה טופלו בסמגלוטייד במנונים עולים החל מ0.25 מ"ג ועד 2.25 מ"ג לשבוע (חציון של 1 מ"ג לשבוע) על פי התגובה הקלינית, עם מעקב חציוני של חצי שנה (איסוף הניתונים עוד לא הסתיים). 31% מהמשתתפים השיגו ירידה במשקל של 10%, 19% ירדו 15% ממשקלם בתחילת הטיפול, ו9.4% ירדו 20% ממשקלם בתחילת הטיפול. ככל שמשך הטיפול היה ארוך יותר – הירידה במשקל היתה משמעותית יותר. כקבוצה – במעקב של חצי שנה – 11% ירידה במשקל מעבר לירידה שהושגה בניתוח. תופעות לוואי דווחו ב22.6% מהמטופלים – בחילה (16%), שלשול (3%) ועצירות (3%).

יום ב', 22:10
ד"ר דרור דיקר

הוצג בפעם הראשונה מחקרה MERIT מחקר פרוספקטיבי של תפירת קיבה אנדוסקופית.
9 מרכזים במשך שנה.BMI ממוצע של 36
49% הפחתה מעודף המשקל
45% הבדל מקבוצת הביקורת של שינוי הרגלי חיים.
16% הפחתה כוללת במשקל במשלימיי מחקר
77% משלימי מחקר
המחקר מתוכנן לעוד שנה מעקב.
המרצה הציגה בנוסף את הנסיון שלהם שכלל מעקב של 5 שנים עם שימור כ 16% הפחתת משקל.
ההרצאה פתחה צוהר למספר אפשרויות טיפוליות אנדובריאטריות אשר אם יוכחו כבטוחות עשויות להוות כלי טיפולי נוסף.

יום ב', 21:50
ד"ר עידית דותן

בדומה למחלות כרוניות אחרות, השמנה היא מחלה שעשויה להתקדם למרות טיפול ויש צורך לייצר משלב טיפולי כדי לשלוט בה (יתר ל"ד, סכרת וכו'). עקרונות הוספה הדרגתית של תרופות להשמנה ומטרת ההוספה:
1. להגביר ירידה במשקל לאחר הגעה לפלאטו.
2. ליצור סינרגיזם תוך שימוש בתרופות עם מנגנוני פעולה שונים.
3. לשלב יתרונות מעבר לירידה במשקל (למשל – אגוניסטים לGLP1 – סכרת, בופרופריון – דכאון, הפסקת עישון, טופירמאט – אפילפסיה ועוד).
כל זאת, כמובן, תוך התחשבות ברצון המטופל (טיפול פומי לעומת טיפול בהזרקה) וביכולת הכלכלית שלו.

יום ב', 21:55
ד"ר דרור דיקר (בתגובה לד"ר דותן)

הבעיה הינה שרב התרופות שהוזכרו לא רשומות לטיפול בהשמנה בארץ למעט GLP1 SGLT2 ומטפורמין.

יום ב', 21:56
ד"ר רקפת בכרך (בתגובה לד"ר דיקר)

Sglt2 לא רשומות לטיפול בהשמנה

יום ב', 21:57
ד"ר דרור דיקר (בתגובה)

זה בחולים סוכרתיים החיים עם השמנה.

יום ב', 21:58
ד"ר רקפת בכרך (בתגובה)

נכון. אבל הרישום הוא לסכרת. לאי ספיקת לב ואו טו טו לאי ספיקת כליות
אבל לא לטיפול בהשמנה

יום ב', 21:59
ד"ר בתיה קורנבוים (בתגובה)

נכון..זו אכן בעיה..בכל אופן רק השלמה קטנה. היא כיוונה מתי ולמי נרצה לתת שילובי תרופות.אם נותנים תרופה והתגובה היא פחות מ 5%, מפסיקים אותה, אם מגיעים ל 10-20% כמובן מרוצים, אבל אם יש ירידה שהיא איפה שהוא בין הטווחים האילו אפשר לשקול שילוב תרופות..
בשילובי תרופות אפשר להגיע ל 23% ירידה במשקל שזה הישג שמתחרה עם ניתוחים

יום ב', 22:00
ד"ר דרור דיקר (בתגובה)

כן בעזרת 4 תרופות!! יש למשהו כאן חולה על 4 תרופות להפחתת משקל?

יום ב', 22:02
ד"ר עידית דותן (בתגובה)

אבל אנחנו בוחרים למטופלים הסוכרתיים שילובים כאלה כדי להעצים את הירידה במשקל. גם מחוץ לסל, ולא מכוונים לHbA1c מסויים אלא ליתרונות שמעבר לשליטה הגליקמית

יום ב', 22:03
ד"ר נועה שחם הדרי (בתגובה)

בהחלט מאוד בעייתי ומאוד מתאגר למצוא את התמהיל הנכון תחת ה"הגבלות" בארץ או חוסר ההיתר להשתמש בתרופות מסוימות בהתוויה להשמנה

יום ב', 22:04
ד"ר בתיה קורנבוים (בתגובה)

לא בכדי קראו להרצאה
It takes 2 or 3 to make a therapy 😉

יום ב', 22:05
ד"ר עידית דותן (בתגובה)

אני חושבת שהמסר כאן היה שאם הטיפול "מפסיק לעבוד" יש 2 אופציות – החלפה לטיפול חזק יותר או תוספת מדורגת של טיפולים כדי להעצים את האפקט בכל פעם שיש סטגנציה

יום ב', 22:14
ד"ר דרור דיקר

מציע שתצפו בתקציר שחקר היענות להוצאת המרשם הראשון לתרופה לטיפול בהשמנה. יותר מ 90% !! לא הוציאו את המרשם לצפות שאנשים יטלו 3 או 4 תרופות לטיפול בהשמנה זה עדיין בגדר חלוםץ יגיע הזמן אבל עדיין לא. בואו נשכנע את האנשים להתמיד בתרופה אחת לשארית החיים 😁

יום ב', 22:22
ד"ר בתיה קורנבוים

זה נכון שזה האתגר שלנו, לגרום לאנשים להתמיד בתרופה אחת. אבל ! למרות שחלק או רוב מהתרופות עדיין לא זמינות לנו פיסית או רגולטורית, הגישה הזו מחזקת את המעבר המחשבתי לאופן שבו אנחנו מטפלים במחלות מטבוליות כרוניות אחרות. בלי לצפות לניסים ונפלאות בזבנג אחד וגמרנו.

יום ב', 22:00
סיגל סופר (בתגובה לדברים מעלה)

גם אנחנו באיכילוב עשינו כ 100 מקרים ומתרשמים מתוצאות דומות. גם לנו קבוצה של non responders
כ 20% וחשוב ללמוד מה הסיבה לקבוצה זו.
פשוט מטופלים שהפעולה כבר מההתחלה לא גורמת לתחושת שובע! מזהים את הלא מגיבים מהר מאד תוך 3 חודשים

יום ב, 22:02
ד"ר דרור דיקר (בתגובה לסיכל סופר)

כדאי לזהות לפני הפעולה לא ? תקחו פרופיל גנטי לכולם

יום ב, 22:02
לימור בן לחיים (בתגובה לד"ר דיקר)

זו יותר תגובה מכנית למלאות ושובע עליונה ונתן לחזות זאת באופן מסויים באנמנזה טובה או בבדיקה של ריקון קיבה.

יום ב', 22:03
ד"ר דרור דיקר (בתגובה)

מסכים, עדיין זה מסר מהואגוס לNST מעניין לבדוק

יום ב', 22:04
סיגל סופר

רעיון למחקר: לבצע התרוקנות קיבה לפני כל גסטרופלסטיה! אפשרי בהחלט

יום ב', 22:07
ד"ר בתיה קורנבוים (בתגובה לד"ר דותן)

נכון מאד, כמו למשל בלחץ דם וסוכרת

יום ב', 20:20
ד"ר גבי ליברמן

הרצאה מרתקת של ינס ברונינג: לא רק לפטין, אלא גם אינסולין מסוגל לאקטב את ההורמון האנורקסיגני POMC ולדכא את ההורמונים האורקסיגנים AGRP ו- NPY. אבלציה של האינסולין רצפטור מ- ARRP גורם לא רק לדיכוי תאבון אלא גם לאובדן היכולת של אינסולין לדכא HEPATIC GLUCOSE PRODUCTION. כלומר שאבלציה של אינסולין רצפטור במערכת העצבים המרכזית הינה גם בעלת השפעה פריפרית. ישנם נוירונים שונים.
ישנם נוירונים שונים של POMC אשר מבטאים רצפטורים שונים: ללפטין, לאינסולין וגם ל- GLP-1. אם מאקטביםאת אלה עם הרצפטור ללפטין יש פחות אפקט על תאבון, אך אם מאקטבים את אלה עם הרצפטור ל- GLP-1 יש אפקט גדול על דיכוי תאבון.
לגבי השאלה איך פפטידים מהפריפריה עוברים את ה- BBB. הוא מביא הוכחות לחשיבות ה- TANYCYTES אשר הם תאי גליה אשר מרפדים את החדר השלישי ויש להם שלוחות שמצד אחד מחוברות לנוירונים ומצד שני לכלי דם, והם משמשים סוג של GATE KEEPERS. מסתבר שהתאים הללו רגישים לאינסולין והרגישות הזו יורדת בהשמנה. אם עושים אבלציה של הרצפור לאינסולין על הטניציטים – אין אפשרות לאינסולין לעשות אקטיבציה של נוירונים ב- ARCUATE NUCLEUS. בנוסף פגיעה ברצפטור לאינסולין על טניציטים גם לא מאפשרת לגרלין להגביר תאבון!

יום ב', 19:30
ד"ר בתיה קורנבוים

רגע של נחת; בדיון על השפעות ארוכות טווח של קוביד על אנשים שחיים עם השמנה, דר מיכאל אוסטרהולם שיבח את מערכת הבריאות בישראל (ואנגליה) שסיפקה נתונים נדרשים למשל רמת החיסוניות של אנשים 8-9 חדשים אחרי החיסון וכמה שזה היה שונה בארה"ב.

יום ב', 17:50
ד"ר בתיה קורנבוים

באופן לא מפתיע אחת ההרצאות הראשונות במושב הפתיחה היתה על הפנמה של סטיגמה internalization of ) weight stigma ).
40% מהבוגרים בארהב דיווחו על דרגה מסויימת של הפנמת סטיגמת משקל ואילו 20% מהבוגרים ו 50% מהבוגרים עם השמנה דיווחו על דרגה גבוהה של מצב זה.
אילו שחוו הפנמה של סטיגמה היו חשופים יותר לאמץ תבניות התנהגות לא בריאות; הן מבחינת הרגלי אכילה לא בריאים, פחות קשיבות לגוף ויותר אכילה רגשית וללא מעצורים, והן מבחינת פעילות גופנית ; פחות מוטיבציה להיצמד לרוטינת קבועה של פעילות גופנית ותדירות נמוכה יותר בכללי.
המצב הזה דורש שינוי ויש מה לעשות. לפרסם הנחיות למטפלים , ולצאת במסע יח"צ לקהל הרחב להפחית את ההתנהגות המפלה והפוגענית שמחמירה את הפנמת הסטיגמה.

נושאים קשורים:  OBESITY WEEK