במחקר חדש שנערך באוניברסיטת בירמינגהם באלבמה, ארה"ב והתפרסם בכתב העת Parkinsonism and Related Disorders, ביקשו החוקרים לבחון שינויים ארוכי טווח בפעילות גופנית על פי דיווח עצמי, אשר נמדדת על ידי ה-Physical Activity Scale of the Elderlyי(PASE) במטופלים עם מחלת פרקינסון מוקדמת וקבוצת ביקורת של משתתפים בריאים במסגרת ה-Parkinson's Progression Marker Initiativeי(PPMI), ולהעריך קשרים בין פעילות גופנית לבין התקדמות מחלת פרקינסון.
עוד בעניין דומה
PPMI הינו מחקר פרוספקטיבי, ארוך טווח אשר מעריך סמנים של התקדמות המחלה במטופלים עם מחלת פרקינסון שאינם מקבלים טיפול תרופתי בעת הצטרפותם למחקר. PASE, מדד של פעילות גופנית המבוסס על דיווח עצמי, ניתן למטופלים עם מחלת פרקינסון מוקדמת (n=380) ומשתתפים בריאים (n=174). מדד ה-PASE הוחל לאחר תחילת המחקר, ולכן ניתן למטופלים בשנים 2, 3 ו-4. ציוני ה-PASE של המטופלים עם מחלת פרקינסון (PD) ושל המשתתפים הבריאים (HC) הושוו באמצעות מבחני T, ושינויים לאורך זמן הוערכו על ידי משוואות אומדן כלליות.
לא נמצא הבדל ברמת הפעילות בין קבוצת ה-PD לקבוצת ה-HC בכל נקודת זמן. אולם, בטווח הארוך משתתפים עם מחלת פרקינסון חוו ירידה ב-PASE בין שנה 2 לשנה 4 (p=0.034), בעוד קבוצת ה-HC לא חוותה ירידה כזאת (p=0.89). באנליזות אקספלורטוריות אשר תיקנו לגיל, מין ומשך מחלה, דיווח עצמי של רמת פעילות גבוהה יותר בשנה 2 היה קשור להתקדמות איטית יותר של תסמינים מוטוריים (p=0.018). ביצועי ADL י(p<0.0001), דיכאון (p=0.001), חרדה (p=0.002), והידרדרות קוגניטיבית ( p=0.016) במהלך שנתיים. ממצאים אלו נותרו משמעותיים לאחר תיקון לחומרת המחלה.
החוקרים מסמכים שלא נמצא הבדל בפעילות גופנית בדיווח עצמי בין HC לבין מחלת פרקינסון מוקדמת, אך רמת הפעילות ירדה לאורך זמן במטופלים עם מחלת פרקינסון. אנליזות נוספות הראו שרמה גבוהה יותר של פעילות גופנית קשורה להתקדמות איטית יותר של המחלה. לכן, התערבויות להגברת פעילות גופנית במחלת פרקינסון מוקדמת עלולות לשנות את מהלך המחלה.
מקור: