ממחקרים קודמים ידוע כי מחלה סוכרתית של הרשתית (Diabetic Retinopathy) מגדילה את הסיכון למחלה קרדיווסקולרית, אך טרם נבדק כיצד מחלה סוכרתית חמורה של הרשתית (Severe Diabetic Retinopathy – SDR), משפיעה על הקשר הנ"ל.
עוד בעניין דומה
ההיארעות המצטברת של מחלות קרדיווסקולריות שונות, ובכלל זה מחלה כלילית, מחלת כלי דם פריפריים ושבץ, חולצו מתוך מאגרי מידע והוערכו בקרב 1,683 אנשים עם סוכרת מסוג 1 שמשך מחלתם עומד על לפחות 30 שנה. המידע נלקח ממחקר מחלת הכלייה הסוכרתית הפיני (FinnDiane). המטופלים חולקו לארבע קבוצות לפי נוכחות של מחלת כלייה סוכרתית (Diabetic Kidney Disease – DKD) ו/או SDR י(+DKD/+SDR,י +DKD/-SDR, -DKD/+SDR ו- -DKD/-SDR) בפגישתם הראשונה. בנוסף, החוקרים ביצעו השוואה להיארעות תלוית גיל עם 4,016 מקרי ביקורת ללא סוכרת. SDR הוגדר כצורך בטיפול לייזר (Photocoagulation) ו-DKD הוגדר בתור eGFR הנמוך מ060 מ"ל/דקה/1.73 מ2.
במהלך 12,872 שנות אדם תחת מעקב, אירעו 416 מקרים של תחלואה קרדיווסקולרית. אפילו בהיעדר מחלה כלייתית, מחלת רשתית חמורה הגבירה את הסיכוי לכל סוג של תחלואה קרדיווסקולרית (יחס סיכונים 1.46, רווח בר-סמך 95%: 1.11-1.92, p<0.01). לאחר תקנון למשך הזמן עם מחלת הסוכרת, הגיל בו התחילה הסוכרת, מין, עישון, לחץ דם, יחס מותן-ירך, היסטוריה של היפוגליקמיה ורמות שומנים בדם. באופן פרטני, מחלת רשתית חמורה בלבד הייתה קשורה בסיכון למחלת כלי דם פריפרית (יחס סיכונים 1.90, רווח בר-סמך 95%: 1.13-3.17, p<0.05) אבל לא הייתה קשורה בסיכון לשבץ. תחלואה כלייתית הגבירה עוד יתר את הסיכון למחלה קרדיווסקולרית (יחס סיכונים 2.85, רווח בר-סמך 95%: 2.13-3.81, p<0.001). עם זאת, הסיכון נשאר גבוה יותר מאשר הסיכון של אוכלוסיית הביקורת גם במטופלים ללא סיבוכים מיקרווסקולריים כשהמטופלים הגיעו לעשור השמיני של חייהם. יש צורך במחקרים נוספים בשביל להבין את הקשר המתואר במחקר זה.
מקור:
Barlovic D.P et al (2018). Diabetes Care Dec; 41(12): 2487-2494.;