"אני אוהב את העבודה עם אנשים, אוהב לעבוד עם הידיים ואוהב טכנולוגיה. מתחילת הדרך היה לי ברור שאהיה רופא מנתח. הגעתי לכירורגיה האורולוגית דרך עבודת מחקר בבית הספר לרפואה. מצאתי מקצוע שמשלב בצורה מופלאה את כל מה שאני אוהב לעשות", מתאר ד"ר רן כץ את בחירתו המקצועית.

ד"ר רן כץ, מנהל המחלקה לאורולוגיה במרכז הרפואי זיו בצפת, בן 49, נשוי ואב לארבעה, מתגורר בכפר ורדים, בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית ו"הדסה". התמחה באורולוגיה ב"הדסה עין כרם" ותת התמחות בלפרוסקופיה ואונקולוגיה בבית החולים "הנרי מונדור" בפריז, צרפת. עבר השתלמויות נוספות באורו-אונקולוגיה, לפרוסקופיה ואורולוגיה זעיר פולשנית בגרמניה ובארה"ב.

ד"ר כץ הוא מרצה בכיר וראש תחום אורולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי בצפת, אוניברסיטת בר אילן. הפקולטה לרפואה בצפת הוקמה על ידי אוניברסיטת בר אילן לפני שבע שנים וחוללה מהפכה בקרב בתי החולים בצפון, בהם המרכז הרפואי זיו בצפת. בתי החולים הפכו לבתי חולים אקדמאים המכשירים את הדור הבא ופותחים פתח לחדשנות ומחקר. רמת הרפואה בבתי חולים המסונפים לאקדמיה לרפואה גבוהה יותר ומושכת רופאים אקדמאים מרחבי הארץ להגיע לצפון ולהתפתח ברפואה, הוראה ומחקר.

ד"ר כץ אומר כי הרופאים מלמדים סטודנטים בהרצאות בפקולטה, אולם חשוב מכך, מעניקים להם התנסות מעשית ליד מיטת המטופלים, במיון ובחדרי הניתוח. "הסטודנטים הם חלק בלתי נפרד מהצוות הרפואי ותרומתם רבה. הסטודנטים שלנו ב'זיו' הם בעלי מוטיבציה ורמה גבוהה מאוד ואני גאה להיות חלק מהצוות שמכשיר אותם. אני מאמין בכל ליבי שרופא מלמד הוא גם רופא שלומד ובסופו של דבר הוא טוב יותר למטופלים שלו", הוא מציין.

ד"ר כץ נולד וגדל בירושלים, למד פיזיקה ומחשבים בתיכון ואת זמנו הפנוי הקדיש לנגינה בגיטרה חשמלית בלהקות נוער. "קשה להסביר, אבל רפואה תמיד היתה ברקע. כשסיימתי את התיכון נרשמתי לעתודה האקדמאית והתקבלתי ללימודי הרפואה ב'הדסה'", הוא מספר.

"אני מומחה בלפרוסקופיה, ניתוחים זעיר פולשניים המבוצעים מבלי לפתוח את הבטן. תמיד אהבתי טכנולוגיה יישומית. ב-1998 נתקלתי בחדר הניתוח שלנו במכשור המקפיא רקמות, שבו השתמשו האורטופדים להקפאת גרורות בעצמות, והחלטתי שנקפיא גידולי כליה בגישה לפרוסקופית. הייתי הראשון בארץ שביצע זאת.

"בשנים 2002-2001 היה לי הכבוד להיות בין הראשונים שניתחו בחו"ל ברובוט ה'דה-וינצ'י', המופעל כיום ברוב בתי החולים הגדולים בעולם. אני עוסק בניתוחים המסירים גידולים מעל הכליות, מבלי לפגוע בכליות ומבלי לכרות אותן, בסרטן של הערמונית בשלביו השונים ובגידולים סרטניים של כיס השתן. בגידולים אלה קיימת חשיבות רבה לכירורגיה משחזרת. לדוגמה, יש לנו טכנולוגיות מתקדמות לבנות חלופות לכיס שתן שהוצא מן הגוף בשל סרטן. מדובר בניתוחים מאתגרים לביצוע והצלחתם מהווה סיפוק מקצועי גדול".

ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים?

"הניתוח הלפרוסקופי הראשון שביצעתי לטיפול בסרטן הערמונית. הייתי מאוד נרגש, אולם הכוכב האמיתי של האירוע היה המטופל שלי, איש רגוע וחייכן, בעלה של אחות מבית החולים, שהודיע לי כי הוא סומך עלי בעיניים עצומות והולך איתי באש ובמים. מה עוד אפשר לבקש? הניתוח ארך כמעט שמונה שעות, אבל הסתיים בהצלחה רבה. עד היום אני בקשר עם המטופל והוא בריא".

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?

"קודם תהיה בן אדם, אחר כך תעבוד קשה. השאר כבר יגיע".

מיהו המודל לחיקוי שלך?

"ההורים שלי. שניהם אנשי מקצוע מסורים ובעלי מוסר עבודה גבוה. אבא שלי מהנדס מכונות והיה במשך שנים ארוכות מנהל מפעלים בתעשיה הצבאית. אמא שלי ריכזה את ועדת הלסינקי (הוועדה לאישור ניסויים קליניים בבני אדם) ב'הדסה עין כרם' והיתה עורכת נהלים.

"אחריהם מגיעה רשימה ארוכה של מורים מעולים ומשפיעים, מוותיקי האגף הכירורגי ב'הדסה', בהם: פרופ' דורסט ופרופ' פרוינד, מנהלי האגף הכירורגי; פרופ' קן ז"ל, מנהל המחלקה האורולוגית לשעבר; פרופ' גימון, כירורג בכיר ב'עין כרם'; פרופ' פודה, מנהל המחלקה האורולוגית והמנהל הישיר שלי במשך שנים רבות. שם צמחתי  והתפתחתי. הם דור הולך ונעלם של מנתחים מקצועניים, אנשי מחקר והוראה".

אם לא היית רופא?

"אני פשוט לא מסוגל לדמיין את עצמי עושה משהו אחר, אבל אם הייתי מוכרח, הייתי עוסק בתחום הקשור בייצור ובפיתוח, בנייה והקמה של משהו".

מה אתה עושה בשעות הפנאי שלך?

"בבית אני אוהב לעסוק בגינון ובשיפוצים, אבל קריאת ספרים היא העונג האולטימטיבי בעיני. תמיד הייתי תולעת ספרים ואני קורא במהירות ובהנאה. הסופר האהוב עלי בשנים האחרונות הוא קרלוס רואיס סאפון, מחבר הספר 'צילה של הרוח' וספרי ההמשך שלו. רק לאחרונה קראתי את הספר הרביעי בסדרה, 'מבוך הרוחות', וחזרתי וקראתי את כל הספרים מההתחלה. זוהי ספרות קלאסית בעיני, ספרות שאינה חוששת ליצור עלילה סוחפת, גדולה מהחיים ועם זאת ריאליסטית. אלה הם ספרים שאפשר לשקוע בעלילותיהם לעומקים בלתי נתפשים. פשוט הנאה צרופה.

"תחביב נוסף שלי הוא רכיבה על אופניים, ספורט מאתגר ומרגיע שמיועד למרחקים ארוכים.  תמיד רכבתי על אופניים, אבל כשחזרתי ב-2002 מהשתלמות בחו"ל נתקלתי במצב בעייתי: לא היה לנו כסף להחזיק שתי מכוניות והייתי חייב להגיע מצור הדסה בהרי ירושלים ל'הדסה עין כרם', מרחק של 20 ק"מ. אוטובוסים ישירים לא היו, אז מצאתי את האופניים הישנים שלי מהבר מצווה, תיקנתי אותם והתחלתי לרכוב. במשך ארבע שנים רכבתי יום יום הלוך ושוב בכל מזג אוויר.

"במקביל התחלתי לרכוב בשטח עם חברים. השתתפתי באירועי 'רוכב ישראל', בהם חצינו את הארץ ממטולה עד אילת על אופניים פעמיים, ופתחתי ב'הדסה' קבוצת רכיבה שהשתתפה בליגה למקומות עבודה. כשהכושר הגופני השתפר, התחלתי גם לרוץ ולשחות".

משם היתה הדרך לטריאתלון קצרה. "בשנים האחרונות השתתפתי בתחרויות טריאתלון וחצאי מרתון", מספר ד"ר כץ. "בחיים לא אשכח את חצי המרתון הראשון, מרוץ היקבים של מטה יהודה, כשבקילומטר ה-17 הבנתי שאני אצליח לסיים את המסלול, תחושת הישג בלתי נתפשת. כיום אני גר בכפר ורדים ומתאמן בקבוצת 'טריפל', קבוצת טריאתלון שבה יותר מ-40 חברים ומהווה פלטפורמה חברתית וספורטיבית למתאמנים בכל הרמות".

לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?

"את שיטת התגמול לבתי החולים. הייתי פותח את המערכת לתגמול ישיר לפי פעולה ומאפשר תחרות בין בתי החולים במערכת הציבורית. הייתי פותח משמרת שנייה כשגרה בכל בתי החולים וכך מאפשר לרופאים טובים להתפרנס בכבוד בבתי החולים שלהם בלי לרוץ למכונים פרטיים ולתת לאזרחים רפואה ציבורית  מכובדת וזמינה".