בהמשך לתועלת שנצפתה בטיפול בגידולים אחרים, ביקש ניסוי אקראי כפול-סמיות שהתפרסם לאחרונה באתר כתב העת Journal of Clinical Oncology, לבדוק את התועלת מ-sunitinib (Sutent, Pfizer) בחולי סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס (metastatic castration-resistant prostate cancer).
עוד בעניין דומה
בניסוי הוגרלו 873 חולי סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס לאחר כימותרפיה מבוססת docetaxel, לקבלת sunitinib במינון 37.5 מ"ג ביום (584 משתתפים) או פלסבו (289 משתתפים), בנוסף ל-prednisone במינון 5 מ"ג פעמיים ביום.
לאחר ניתוח הביניים המתוכנן מראש הופסק הניסוי - בשל היעדר תועלת. בתום מעקב חציוני של 8.7 חודשים לא נצפה הבדל מובהק בהישרדות הכוללת, נקודת הסיום העיקרית (13.1 חודשים בקבוצת הטיפול לעומת 11.8 חודשים בקבוצת הפלסבו; יחס סכנה [hazard ratio, HR]: 0.914; רווח בר סמך של 95%: 0.762 –1.097); P=0.168). עם זאת, השיגה התרופה תועלת מבחינת נקודת הסיום המשנית עם שיפור מובהק בהישרדות ללא התקדמות (progression-free survival, PFS) של כחודש וחצי לעומת פלסבו (חציון PFS: 5.6 לעומת 4.1 חודשים, בהתאמה; 0.725; 0.591 – 0.890; P>0.001).
למרות זאת, תועלת זו לא הצדיקה את שיעור התופעות הלא רצויות הגבוה שנלווה ל-sunitinib (27% בקרב מטופלי sunitinib לעומת 7% בקרב מטופלי פלסבו), כשהשכיחות מביניהן בדרגה 3-4 היו עייפות (9% לעומת 1%), חולשה כללית (8% לעומת 2%) ו-Chemotherapy-induced acral erythema (7% לעומת 0%).
ההפרעות ההמטולוגיות בדרגה 3-4 הקשורות לטיפול היו לימפופניה (20% לעומת 11%), אנמיה (9% לעומת 8%) ונויטרופניה (6% לעומת פחות מאחוז אחד).
את הממצאים המאכזבים מסכמים החוקרים בקביעה, כי לאור היעדר התועלת מהוספת sunitinib לפרדניזון בשיפור ההישרדות הכוללת בחולי סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס ול-docetaxel, תפקידו של הטיפול נוגד צמיחת כלי דם במתאר זה נותר ניסיוני בלבד.