איגוד האורולוגים הישראלי יצא בקריאה לכל הרופאים בישראל ולבני משפחותיהם לאסוף מידע ומסמכים על התפתחות האורולוגיה בישראל ועל דמותם ופועלם של רופאים מומחים בתחום בתקופה שקדמה להקמת המדינה ובשנים הראשונות לקיומה.

ב"קול קורא" שהופץ באחרונה צוין, כי האיגוד קיבל פנייה מארגון האורולוגים האירופי להעביר אליו מידע לצורך כתיבת ספר על תולדות האורולוגיה, במיוחד בתקופה הנאצית, בארצות שונות באירופה ובישראל. בכוונת יוזמי ספר היסטורי ייחודי וראשון מסוגו זה להקדיש מקום לפעילות האורולוגים בתקופה ההיא בארץ-ישראל, ולתיאור פועלם של רופאים אורולוגים יהודים שהגיעו לארץ סמוך מאוד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, או אלו ששרדו ועלו לישראל.

פרופ' יעקב רמון, מנהל המחלקה האורולוגית במרכז הרפואי "שיבא", הוא שקיבל את הפנייה הלא-שגרתית הזאת מהאיגוד האירופי. בשיחה עם "דוקטורס אונלי" סיפר כיצד נולד המיזם:

"באיגוד האירופי יש ענף העוסק בנושאי היסטוריה של האורולוגיה. עד שנות ה-70 או ה-80 היא היתה תת-תחום בכירורגיה ורק לאחר מכן התבססה כמקצוע רפואי עצמאי. בהתפתחות הזאת - ובמיוחד כיצד היא השפיעה על האורולוגיה באירופה - מתעניין האיגוד האירופי. את התחום ההיסטורי מרכז פרופ' דירק שולטהייס מגרמניה. הוא פירסם לא מעט ספרי היסטוריה על האורולוגיה.

מעבר של יהודים שנאלצו לברוח מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון, בגרמניה בשנות ה-30' (מקור: ויקיפדיה)

מעבר של יהודים שנאלצו לברוח מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון, בגרמניה בשנות ה-30' (מקור: ויקיפדיה)

"פרופ' שולטהייס מתכנן להוסיף פרק מיוחד שיוקדש למה עלה בגורלם של הרופאים האורולוגים היהודים ששרדו את התקופה הנאצית"

"באחרונה הוא אוסף מידע, עדויות ומסמכים, לכתיבת ספר מקיף על האורולוגיה בתקופה הנאצית. רופאים יהודים רבים השפיעו ותרמו רבות לרפואה בכלל ולאורולוגיה בפרט בגרמניה. בתקופה הנאצית הם סבלו מאוד מרדיפות וגם מהלשנות מצד עמיתים, רובם ברמה מקצועית-בינונית. מנעו מהם קידום, הם נעצרו ונאסרו לתקופות ממושכות. רופאים יהודים נשלחו למחנות ריכוז ואף נרצחו במחנות ההשמדה. על תכתובת שהתנהלה בין רופאים לבין עצמם ובין מוסדות רפואיים גרמנים, הופיע סימן זעיר, כמעט נעלם מן העין, לשם זיהוי מי הוא יהודי.

"פרופ' שולטהייס החליט לתעד את הפרשה הזאת ועתה הוא מתכנן להוסיף פרק מיוחד שיוקדש למה עלה בגורלם האישי והמקצועי של הרופאים האורולוגים היהודים ששרדו את התקופה הנאצית ויש להניח שלא מעטים מהם הגיעו לארץ וביססו כאן את התחום הזה".

פרופסור שולטהייס הרצה על מקומם של הרופאים היהודים בגרמניה בתקופת השואה בעת ביקור שקיים בישראל ביולי האחרון. הוא היה אחד מכ-80 מרצים אורחים שהגיעו על חשבונם, ולא במימון חברות תרופות, לכנס בינלאומי-מקצועי שיזם פרופסור רמון. כנס זה מתקיים אחת לשנתיים (הכנס הבא יתקיים ב-2018) והוא נועד בין היתר, ציין פרופסור רמון, כדי לתת מענה הולם לפעילות תנועת החרם על ישראל (BDS).

"הרעיון שהעלה האורח מגרמניה בעת הביקור כאן עניין אותנו מאוד אבל אני קלינאי ולא היסטוריון", הוסיף פרופסור רמון, "וכאשר החלה היוזמה הזאת להתגלגל, ומהשיחות שקיימנו עם עמיתים באיגוד, התגבש הכיוון שיש צורך לגייס למטרה זאת היסטוריון מומחה שיבצע את התחקירים, יאסוף את המידע והעדויות. לשם כך גויסה ד"ר מרים עופר, על מנת לרכז ולאסוף את החומר שיתקבל בשלב הראשון. נעשתה פנייה גם לחוקר תולדות הרפואה בישראל, הרופא הוותיק ד"ר נסים לוי מחיפה, שנענה לבקשה לסייע. אנחנו מחפשים עתה מתנדבים נוספים. נעשתה גם פנייה ליהודי-צרפתי, ד"ר ברנרד לובל, מנהל מחלקה אורולוגית בפריס שהיה ידוע לנו כי התעניין בעבר בפרשה הזאת - אבל לא הצליח 'להרים' את הנושא".

דגם אנטומי של גוף האדם שהוצג במוזיאון ההיגיינה הגרמני בדרזדן (צילום: באדיבות מוזיאון בית לוחמי הגטאות)

דגם אנטומי של גוף האדם שהוצג במוזיאון ההיגיינה הגרמני בדרזדן (צילום: באדיבות מוזיאון בית לוחמי הגטאות)

פרופ' רמון: "קושי משמעותי אחר שקיים הוא שבבתי החולים בארץ, לפחות ככל הידוע בגדולים שבהם, אין ארכיון לנושא האורולוגיה"

לדברי פרופ' רמון, "קושי משמעותי אחר שקיים הוא שבבתי החולים בארץ, לפחות ככל הידוע בגדולים שבהם, אין ארכיון לנושא האורולוגיה. נוכח תמונת המצב הזאת החלטנו באיגוד שיש לגייס דוקטורנטים שמתעניינים בהיסטוריה של הרפואה כדי שיתנדבו לשמש תחקירנים. בארץ יש כיום כ-200 אורולוגים. ברור לנו שאלו שהגיעו לכאן כרופאים מומחים בעקבות עלית הנאצים לשלטון בגרמניה – ותרמו לרפואה בישראל הצעירה – כבר אינם בחיים. לכן יהיה צורך להגיע לבתי החולים שבהם עבדו, לגבות שם עדויות מעמיתים שעדיין זוכרים אותם, לשמוע חוויות וגם לאסוף מידע בעל אופי מקצועי, וכמו כן להגיע אולי לקרובי משפחה של אותם אורולוגים ותיקים, כדי שיספרו על השתלבותם בעבודה הרפואית, ציבורית או פרטית, בארץ, הישגיהם וחידושים שהביאו או פיתחו כאן, לצד קשיים שעמם התמודדו".

ב"קול הקורא" המופנה מטבע הדברים לחברי האיגוד הישראלי לאורולוגיה – אבל למעשה לכלל הרופאים – ציינו היוזמים: "נודה לכל מי שיכול לשלוח לנו מידע בתחום הזה וכן מי שיש בידו מסמכים, תמונות של אורולוגים מתקופה זו, או כל מידע אחר שיכול לסייע. כדי לאפשר תיעוד וחקר של קורות האורולוגיה בישראל , טרום המדינה ולאחריה אנו פותחים במבצע של איסוף מידע וחומר המצוי בעיקר בבתים פרטיים אצל חלק מהרופאים האורולוגים: בזיכרונותיהם, במסמכים פרטיים, בתצלומים, בפרוטוקולים ובמכתבים.

"בנוסף אם יש חומרים במחלקות וביחידות לאורולוגיה בבתי החולים, שיש להם ערך היסטורי, כמו תמונות מחנוכת היחידות והמחלקות לאורולוגיה, הכנסת ציוד רפואי, פרוטוקולים, עלונים וכתבי עת בתחום, צוותי המחלקות לדורותיהם  וכו' - אנו קוראים לאורולוגים להטות כתף ולשלוח כל חומר ומידע שיש בידם, על מנת שנתחיל לבסס מסד נתונים שיאפשר מחקר וכתיבה על התפתחות התחום ותרומתו למערך הרפואה בישראל". גם פרופסור שפרה שוורץ, מהחברה לתולדות הרפואה, לוקחת חלק ביוזמה.

את החומר התבקשו הרופאים להעביר לידי פרופסור אבי עורי (aohry@post.tau.ac.il), שאמנם איננו אורולוג אלא רופא מומחה בתחום השיקום, אבל מרבה לעסוק בהיסטוריה של הרפואה, ו/או לד"ר מרים עופר (miriamoffer@gmail.com).